במסגרת פרויקט התחדשות עירונית, אין חולק שבעלי הדירות הקיימים מרוויחים לא מעט, וככלל העסקה היא "עסקת נטו" עבורם, כלומר, הם לא צריכים לשלם אף לא שקל אחד מכיסם הפרטי.
עיקרי התמורות שמקבלים בעלי הדירות הקיימים בפרויקט כזה הם תוספת שטח לדירה, מרפסת שמש, חניה תת קרקעית, עלייה בקומות ביחס לקומה בה הם נמצאים היום וכמובן בניין חדש הכולל מערכות מתקדמות ושטחים משותפים מעוצבים וחדשים, מעלית וכו'.
במרבית המקרים, אחת התמורות העיקריות שבעלי הדירות מקבלים הינה תוספת שטח לדירות (מעבר לשטח הדירה הקיים היום). תוספת השטח בד"כ הינה פונקציה של סך המטרים הבנויים במצב הקיים וסך הזכויות החדשות הניתנות במסגרת הפרויקט החדש.
לרוב, תוספת השטח היא אחידה בין כל בעלי הדירות בבניין – למשל 12 מ"ר תוספת לכל דירה. אולם יש לא מעט מקרים שונים ומיוחדים, המצריכים מתן מענה אחר מבחינת חלוקת התמורות, וכאן נכנסת לתמונה חלוקה דיפרנציאלית. בחלוקה זו, אחוז התוספת יקבע ביחס לדירה הקיימת. כך לדוגמא אם נקבעה תוספת של 15%, דירה בשטח של 80 מ"ר במצב הקיים תהיה 92 מ"ר במצב החדש, ודירה בשטח של 100 מ"ר במצב הקיים תהיה 115 מ"ר במצב החדש. מקרה זה שכיח בעיקר בבניינים בהם יש דירות גג/דופלקסים, ששטחן גדול משמעותית משאר הדירות הטיפוסיות בבניין ולכן יש לחלק את התמורות בצורה שונה בהתאם לאמור לעיל.
בסופו של יום, התחדשות עירונית היא נישה ייחודית בענף הנדל"ן, הכוללת בין היתר את מרכיב בעלי הדירות הקיימות. בעלי הדירות הינם שותפים מלאים לפרויקט ולקבלת ההחלטות בו ולכן שיתוף פעולה פורה בין הצדדים, משחק תפקיד מאוד מהותי כאן ובהגעה להחלטה מגובשת בדבר אופן חלוקת התמורות כבר בשלב ההתחלתי של הפרויקט.
